את חיי עד היום אני יכולה לחלק לשני חלקים : החיים עד גיל 38 , אשר לא היו חיים אלא שנים של כאב, הישרדות , תסכול, דיכאון , עצבות, עצבנות, חוסר שינה , אכילה כפייתית, עצירות של 25 שנה, חוסר ביטחון, כל אלה היו החיים לפני שפגשתי את מאיה.

וישנם את חיי מגיל 38 ועד כמעט 39 , אשר הפכו בהדרגה לחיים במלוא מובן המילה : עצב הפך לשמחה , עצבנות הפכה לרוגע ושלוה, דכאון הפך לרגעי אושר עילאיים, תסכול הפך ליצרתיות, אכילה כפייתית הפכה לירידה במשקל של 16 ק"ג ללא דיאטה. חוסר שינה הפך לשינה רגועה וטובה, עצירות – שכחתי כבר מה זה.

ואלו הם חיי אחרי שפגשתי את מאיה.

מאיה היא לא גורו, אבל בשבילי היא מלאך שהופיע לי בחיי, בשר ודם שידע להקשיב, להבין ובעיקר להאמין ביכולות שלי. היא עשתה זאת ללא רחמים, ללא התנשאות , אלא עם המון אהבה וחמלה. ברור לי שאת העבודה הקשה אני עשיתי ומאיה צעדה לצידי.

כל המשתתפים בסדנא הראשונה וגם בסדנא השניה עזרו לי מאוד. בסדנאות קיבלתי המון כלים להתמודד והרבה תובנות. היום בגיל 39 אני סוף סוף יכולה לומר שאני חייה. לא בגלל שליבי פועם, אלא בגלל שגופי, רוחי , נפשי, ונשמתי חיים.

היום אני חייה את חיי במלואם ומקבלת כל מה שבא בשתי זרועות  פתוחות ומודה למדריכים שלי , למלאכים ששומרים עלי לחברות השותפות ל"מסע", למאיה אשר האמינה בי כל כך ואני מודה הכי לעצמי על כך שהצלחתי להוציא את עצמי מהביצה השחורה לתוך האור שלי.

אין לי מילים בשום שפה שבעולם שיכולים לתאר את האושר העצום שזורם בעורקי היום.  כל חיי הרגשתי מנותקת כמו עוף מוזר, ככה הסביבה שלי ראתה אותי וככה בסוף ראיתי את עצמי, למרות שבתוך תוכי ידעתי שאולי אני עוף מוזר אבל גם מיוחד.

זהו אני רוצה להודות לך מאיה לא יהיו לעולם מספיק מילים בכדי להודות לך

אוהבת אותך מאוד

נטלי