חופש

או למה חופש הוא "אוכל" לנשמה?

אז יצאתי לכמה ימים לברלין, ברלין עבורי היא כבר כמו הבית השני וזה בזכות העובדה הפשוטה שבני ובעלי נמצאים שם כרגע. איפה שהאנשים שאני אוהבת שם הלב מתרחב לי.

שמתי לב לכך שאני לא עושה שום דבר מיוחד שאמור לרגש או להסעיר את רגשותי, לא הולכת לבקר בעוד אתר מיוחד, או קניות מיוחדות, או הופעה מיוחדת. מה שאני בעיקר עושה הוא "לא לעשות" פשוט להיות.

Not to do - Only to be

נשמתי, התבוננתי, קראתי ספר בשלושה ימים (מה שלא קרה כבר שנה) פשוט נוכחתי בהוויה המדוייקת ללא כל דחיפות, או השתוקקות, או ריצה להספיק משהו, פשוט הייתי. התחושה הזאת של להיות היא עבורי חופש. יצאתי לחמישה ימים מהמוכר ,סדר יום, אינטנסיביות עצמית, מחשבות בראש, חום, וכמו יציאה חוץ גופית, נשמתי קרירות, שקט, את עצמי.

אז עולה לי השאלה:

1) למה צריך להתרחק כדי להתקרב? (מרחק גשמי עזר להתקרב נפשי)

2) האם שינוי של סביבה אנרגטית אחרת לגמרי הוא העניין (קריר גשם לעומת חום? )

3)האם בחיי היום יום אני יכולה ליצור "חופש" כזה?

מה דעתכם? אשמח לתגובות....

שבת שלום אהובים.