אינטואיציה וחיפושית משה רבנו

יום בהיר אחד שמתי לב לתופעה מוזרה – אני מבקשת עזרה או סימן או חיזוק שאני בדרך הנכונה, שהאינטואיציה שלי אכן מכונת אותי נכון, ומיד משום מקום מופיעה חיפושית משה רבנו. זה קרה פעמים רבות מאז שהתחלתי לפתח את האינטואיציה, כך שהבנתי בשלב מסוים שזה איננו מקרי.

הפעם הראשונה שהתופעה המוזרה הזאת התרחשה, הייתה במצוקי דרגות ביום סתיו נפלא בשעות אחר הצהרים המוקדמות ערכתי טקס "חתונה אנרגתית". זוג צעיר ביקש ממני לערוך לו טקס של אהבה, מאלו שאני עורכת לעיתים קרובות עבור אותם אנשים שמימד הרגש חסר להם בחתונה היהודית המסורתית. התכנסנו בקצה המצוק עם חופה ממשי לבן מקושטת באבני קריסטל מנצנצות, קרני השמש בדיוק פגעו בכדורי הקריסטל ויצרו ריצוד עדין של צבעי הקשת. עמודי הבמבוק שאחזו את המשי כבר היו מוכנים עם ארבעת המכובדים שעמדו לשאת אותם בחופה.

עזבתי לרגע את ההתכנסות של המשפחה ואורחיהם שהגיעו לארוע מכל חלקי הארץ, ופניתי לי למצוק קטן לא רחוק משם המשקיף על כל ים סוף. התיישבתי לי בנחת על מרגלות הסלע, עצמתי עיני, וביקשתי מיגעאל, אלוהים, היקום האינטואיציה או כל אנרגיה כזו או אחרת שמוכנה לעזור לי להבין אם מה שאני עושה כרגע הוא נכון. נכון עבור הזוג, נכון עבורי ונכון מבחינת ההדרכה הגבוהה. ישבתי בדממה נשמתי עמוק, דמיינתי קרן שמש נעימה מחלחלת לתוך גופי, מרגיעה מנקה, מאירה מקומות חשוכים של ספק או חוסר ביטחון. פניתי בתפילה שקטה לבורא עולם שישלח לי סימן, ולו הקטן ביותר, אם המעשה שאני עומדת לעשות עוד זמן מועט, אכן נכון הוא, או שחס וחלילה אני עושה טעות כלשהי.

ישבתי כך בדממה מספר דקות ארוכות, עיני עצומות, שקט אפף אותי מכל עבר. ואז לפתע שמעתי "קול" קטן בתוכי שאמר לי "מאיה פיקחי את עיניך והביטי" – פקחתי את עיני והבטתי – בדיוק באותו הרגע עפה לה משום מקום ,חיפושית משה רבנו ונחתה לה בדיוק על האצבע השנייה של כף ידי השמאלית, המקום בו אני עונדת את טבעת הנשואים שלי. היא דיגדגה אותי במין ליטוף נעים, אך לא עזבה את היד עם הטבעת. "שוחחתי" איתה קלות, בשקט בתוכי, שאלתי אותה אם היא באה כסימן שהטקס האהבה שאני עומדת לערוך עוד מספר רגעים ,אמנם נכון? התשובה כמובן הדהדה בפנים – כן מאיה הטכס נכון לאנשים הללו, קומי ולכי עם ליבך, ערכי להם טקס חתונה אנרגתי, טקס של אהבה.

הטקס היה מופלא – הזוג הצעיר התכנס לבוש לבן תחת החופה הצופה לים המלח, נשרים דהו בגובה מעל החופה, האורחים סבבו ,הכלה ההרה זהרה עם קרני השמש העדינות, והנגנים בדרבוקה ובכלי הנשיפה החלו לנגן. רגע מושלם לחגיגה של אהבה.

מאז בכל פעם שאני "משוחחת" עם היקום ומבקשת חיזוק או סימן, מופיעה משום מקום חיפושית משה רבנו.

מונולוג = אני שואל ואני משיב (מימד של אגו)

דיאלוג = אני שואל ואחר כך מקשיב לתשובה.

שבת קסומה לכם יקרים ושימו לב אולי היקום רוצה לשוחח איתכם באופן כלשהו?

באהבה מאיה סלע